בנם של צילה ומרדכי. נולד ביום ח' בניסן תש"ג (13.4.1943) בבית החולים "רמת מרפא" ברמת גן.

צבי (צביקה) גדל והתחנך ברמת גן, למד בבית הספר "המנחיל", אך כנפש חופשיה העדיף תמיד את המרחבים והחוץ.

יחד עם אחיו הבכור נהג לשפץ ולהבריק אופנועים ישנים, עליהם רכב בהנאה. היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", שם הכיר בגיל ארבע-עשרה את חנה, מי שלימים הפכה לרעייתו.

בשנת 1961 התגייס לצה״ל ושירת בשייטת 13 בחיל הים. הוא הוסמך כצוללן לוחם והשתתף בפעילויות היחידה. חלק ניכר מאימוניו ופעילותו נערכו במי הקישון ובמפרץ חיפה.

במהלך שירותו, שינה את שם משפחתו מ-ליטבק ל-להב.

עם סיום שירותו הסדיר, המשיך לשירות קבע לשלוש שנים נוספות והשתחרר בשנת 1966 בדרגת רב-סמל ראשון (רס״ר).

צבי נישא לחנה בשנת 1964, במהלך שירותו הצבאי בקבע. לשניים נולדו שני ילדים: קרן ואדם.

לאחר שחרורו מצה״ל, שובץ לשירות מילואים ביחידה כצוללן לוחם במשך עשרים וחמש שנים, עד פרישתו בדרגת רב-סמל מתקדם בשנת 1991.

צבי המשיך בדרכים שונות שביטאו את אופיו הרב-פנים. הוא עסק בצלילה באבו רודס שבסיני ובהמשך הפך למדריך צלילה, מהראשונים בארץ. במשך כשלושים שנים הכשיר דורות של צוללנים, מדרגת כוכב אחד ועד למדריכים מתקדמים.

לצד עולם הים, פנה לעולם האופנה והיצירה. היה מעצב אופנה בוגר מכללת "שנקר", בה למד ואף לימד, ושם הכיר את בת זוגו השנייה, אסתי. ממנה נולדה בתו הצעירה מאי.

לאורך השנים עבד במפעלי אופנה מובילים כמו "טרה", "אלסקה", "לודז'יה" ו"טיל ופילי". הוא לקח חלק בפרויקט המיוחד "כרימה" של רות דיין, בו לימד נשים בדואיות לעצב בגדים מודרניים בשילוב דוגמאות רקמה מסורתיות. רוח השליחות והיצירה שלו הובילה אותו גם לבוטסואנה שבאפריקה, שם לימד עיצוב אופנה כחלק מהכנת המקומיים לעצמאותם העתידית.

בשנים הבאות שב הים ותפס מקום מרכזי בחייו. הוא חזר לעסוק באינטנסיביות בצלילה והתנדב ביחידת הצוללנים של המשמר האזרחי. ביום השקת היחידה, כאשר מטוס ססנה התרסק מול חופי תל אביב, היה הצוללן הראשון שהגיע לזירה וצלל אל תוך כתם השמן בניסיון אמיץ לחלץ את הלכודים.

צבי חלה בסרטן, שנקשר לצלילות שביצע במהלך שירותו. הוא נשאר עד יומו האחרון בלב נקי וללא טינה כלפי המדינה והצבא שכה אהב. התאפיין כדמות סקרנית, עצמאית ואוהבת חיים. איש של ים, של יצירה ושל חופש.

צבי להב נפטר ביום י' באייר תשע"ב (2.5.2012). בן ששים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. הותיר אחריו בת זוג, שלושה ילדים, אח ואחות.

ביום השלושים לפטירתו נערך לזכרו טקס אזכרה ייחודי ומרגש במצולות הים. כשבעים צוללנים צללו יחד, הניחו שושנים וסרטים שחורים באתר תת-ימי מיוחד, וקיימו דקת דומייה במקום שהיה לו לבית שני.

בחוף הכרמל הוצב פסל הנצחה לזכרו ולזכר חבריו לנשק שנפטרו ממחלת הסרטן לאחר שצללו בקישון.